פסק-דין בתיק עד"י 2230/12

הרקע

כתב האישום נגד המערער כלל שלוש עבירות:

א.      חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - בגין חברותו של מערער בחזית העממית ונוכחותו בעצרת של ארגון זה בשנת 2008.

ב.      נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת - על כך שבשנת 2011 היה המערער חבר בוועדה הארגונית של החזית העממית, ואחראי על הוועדה הפוליטית של ארגון זה באזור ג'נין.

ג.        חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - על כך שבחודש שקדם למעצרו (המערער עצור מאז 22/11/11) התמודד בבחירות לארגון החזית העממית באזור, ואכן נבחר כחבר בארגון.

משפטו של המערער התנהל בבית המשפט הצבאי בשומרון. בשלב הסיכומים ביקשה התביעה, בין היתר, שבמקום הרשעה בפרט האישום 1 יורשע הנאשם רק בעבירה של נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת.

ביום 17/6/12 נתן כב' השופט יריב נבון את הכרעת הדין במשפט, הוא זיכה את המערער מפרט אישום מס' 1, שעניינו נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, והרשיעו בשני פרטי האישום האחרים.  

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר כב' השופט נבון את עונשו של המערער ל-20 חודשי מאסר בפועל,  12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 2,000 ש"ח.

ההגנה הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

טיעוני הצדדים בערעור

הסנגור המלומד טען בפניי כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא זיכה את הנאשם מכל פרטי האישום. לדבריו, פרטי האישום 2 ו-3 התבססו על אותן אמרות שעמדו בבסיס פרט אישום 1, שממנו זוכה הנאשם. משנקבע כי אין בהן די להרשעה בפרט אישום מס' 1, לא ניתן היה לבסס עליהן הרשעה גם בפרטים האחרים. כמו כן, האמרות המפלילות הצריכו חיזוק ראייתי מוגבר, ולא נמצא חיזוק כזה בחומר הראיות.

בעניין העונש טען הסנגור כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער הרבה מעבר לעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה. הוא מיקד את טיעונו במר פאדי דאוד, אשר הורשע בעבירות דומות ונגזרו עליו בהסדר טיעון 9 חודשי מאסר בפועל. לטענתו, שגה בית המשפט קמא בהשוואה שערך בין מעשיו של הנאשם לבין אלה של פאדי: בית המשפט סבר כי פאדי הורשע רק בהחזקת נשק ובחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, על כך שנכח באסיפה של החזית העממית, ואולם עיון בכתב האישום בו הורשע פאדי מלמד כי הורשע לא רק בנוכחות באסיפה אלא גם בהתמודדות בבחירות לחז"ע, וחברות בוועדה הארגונית של ארגון זה, בדיוק כמו הנאשם.

לכן, ביקש הסנגור כי אקל בעונשו של המערער, ואשווה אותו לעונשו של פאדי.

מנגד, טען התובע כי לא נפל פגם בהכרעת הדין של בית המשפט קמא. הוא פסק על פי התרשמותו לאחר ניתוח חומר הראיות, וההגנה לא הצביעה על פגמים או כשלים בניתוח זה. בית המשפט מצא את החיזוקים הראייתיים הנדרשים, וההרשעה מבוססת היטב.

אשר לעונשו של המערער ציין התובע, כי בית המשפט קמא אמנם שגה בתיאור המעשים שבגינם הורשע שותפו של המערער, פאדי דאוד, אך אין  בכך כדי להצדיק התערבות בעונשו של המערער. עונשו הקל יחסית של פאדי נבע מקשיים ראייתיים שאפיינו את תיקו, ואשר הביאו את התביעה להסכים לסיום התיק בהסדר, ומכך שבחר להודות באשמתו ולסיים את משפטו בהזדמנות הראשונה, כבר בדיון על מעצרו. נוסף לכך, למערער עבר פלילי ואילו עברו של פאדי נקי.

דיון והכרעה

בחנתי את הכרעת דינו של בית המשפט קמא, ולא מצאתי סיבה להתערב בה. כב' השופט נבון העמיק בניתוח הראיות שהובאו בפניו, והכרעת הדין מפורטת ומנומקת היטב. השופט הסביר מדוע ראה לנכון להעדיף את אמרותיהם המשטרתיות של עדי התביעה 4 ו-5, שהפלילו את הנאשם; מנה פגמים מסוימים בחקירה; ציין מדוע נדרש חיזוק ראייתי מוגבר לאמרות המפלילות, והיכן מצא חיזוק זה; הסביר מדוע ראה לנכון לזכות את הנאשם מפרט האישום הראשון, ומדוע זיכוי זה אינו נוגע בשני פרטי האישום הנותרים.

לעומת זאת, ראיתי לנכון לקבל את טענת הסנגור המלומד, כי נפלה טעות מסוימת בגזר דינו של בית המשפט קמא, בנוגע להבחנה שערך בין המערער לבין עניינו של פאדי דאוד.  

בית המשפט ציין כי הוא מודע למרכזיותו של עקרון אחידות הענישה בין שותפים לעבירות. הוא ביקש להתמודד עם הטענה, כי הרשעתו של המערער דומה להרשעתם של נאשמים אחרים בפרשייה, והרחיב באבחנה שיצר בין המערער לבין פאדי דאוד. לאחר שציין כי פאדי הורשע במסגרת הסדר טיעון, בין היתר משום שהיה קושי ראייתי בתיקו, הדגיש השופט נבון שוני נוסף שמצא בינו לבין המערער: